Re: Kalonymus

lehrer
 

Hello all,

In my family the name Kalman Kalonimus is not an infrequent name. Also my father was naùmed Kalman Kalonymus.

Here is some information:

According to Rabbi Shmuel Gorr z"l:

Kalonymus קלונימוס

Old Greek.

Kalon - "beautiful;" Nymus - "name". Possibly another attempt at translating the Hebrew name "Shem Tov". The use of this name by Jews is from the Second Temple period.

Kalman (Often used together after the original name form - Kalonymus.

Kalmenka (A branch of the ancient family Yoffe (Yaffe, Joffe, Jaffe, etc.) which means beautiful, had a progenitor called Kalman (beautiful name) Yoffe. They changed their name to Yoffe-Kalmenkes (beautiful, beautiful name). Kalminkes, alone, is also a family name.


According to Alexander Beider:

Kalonymos (Calinymos) was created by the Greek-speaking Jews from the (Judeo-) Greek expression meaning beautiful name. Calonimus is the latinized form. ItsGershon traditional Hebrew spelling is קלונימוס, and despite its non-Hebrew origin it was still considered to be a shem ha-qodesh (Zunz 1876:25). In the Middle Ages, it was a popular name in Italy (cf. for example, the occurrences in the index for Immanuel de Rome 1957, and also in Adler 1907:10, Colorni 1983:70). According to a legend, a family whose head was a bearer of this name migrated from Lucca (northern Italy) to the Rhineland, most likely during the 10th century. Their descendants called Kalonymides were of great importance to the cultural life of the medieval Jewish Rhineland. Numerous religious scholars and poets, primarily from Mainz and Speyer, belonged to that family. Due to the fame of Kalonymides, the given name became popular in Germany. Migrants brought it from the Rhineland to southern Germany. In some cases, it could also be brought to various German-speaking provinces from medieval southern France where it was also found (Gross 2897:709, Seror 1989:57-58, Adler 1907:3) due to earlier migrations of Jews from Italy to that area.
In Germany, the full form never appears in Christian sources after the 11th century. On the other hand, since the early 13th century there are numerous references to derived forms of Caleman (Kaleman) and Calman (Kalman). Jews used them as the vernacular equivalents(kinnuim) for Kalonimos. The use of the phonetic variants of Kalonimos seems to have been completely reduced to religious life, being absent from the vernacular. Zunz (1876:26) suggested that the association between Kal(e)man and Kalonimos was purely phonetic. That idea is unattractive - a genetic association between the two names is much more plausible. Several hypotheses were suggested to explain the derivation of Kal(e)man from Kalonimos/Kalonimus. Fischer (1938:159) stated that it resulted from the confusion between the two nasals, /n/ and /m/. Despite the fact that such phonetic phenomenon actually took place at that period, this hypothesis is not satisfactory since it does not provide any explanation for the transposition of the two consonants. Gold (1977:99) proposed metathesis - the concept in linguistics to designate the permutation between two phonemes that take place in a specific context. However, he never explained the uniqueness of that particular phonetic context. Moreover, both the above hypotheses do not explain the transformation of the vowel present between these two nasals to /a/. Most likely, Kal(e)man was obtained by the addition of the element -man to the truncated stem of Kalonimos (Wexler 1992:91).
Jewish migrants from Germany brought the forms Kalman and Kalmen to the Slavic countries. During the 15th - 16th centuries, Christian sources regularly mention Jewish bearers of the appellation Colman or Kolman. Since these occurrences are numerous, it is likely Jews used the form Kolman among themselves. That variant of Kalman could have been influenced by the existence of the Germanic name Coloman used by German Christians since the 9th century (Förstemann 1900:1088, Necrologia Germaniae 1:40, 75).



And in Hebrew:

From Machzor Hamefurash on Yom Kippur:

רבינו משולם בן רבינו קלונימוס - מגדולי חכמי אשכנז בשנת ד"א תש"ן לערך. אביו רבינו קלונימוס היה מגדולי חכמי אשכנז (על תולדותיו ראה להלן). רש"י בזבחים דף מ"ה אף מזכיר הערה שאמר בעת מתתו, ומכנהו בשם רבי משולם גאון ב"ר קלונימוס. (אך יש לציין שבתוספות זבחים דף קט כתבו דבר זה בשם רבי קלונימוס אביו). תשובות ממנו בעניני הלכה מפוזרים הרבה בספרי התשובות שמגאוני דורו. רבינו גרשום בהיתרו לאמירת הפיוטים באמצע התפלה (שבלי הלקט סימן כח) מסתמך עליו ועל אביו, וכה הוא כותב: "וגם יש לנו ללמוד מן הפייטנים הראשונים, שהיו חכמים גדולים... וגם רבינו קלונימוס זצ"ל שחכם גדול היה... ורבי משולם בנו ידענו שחכם גדול היה, ופייט קרובה לצום כיפור, ובתוך הברכה אמר ענינים הרבה, ובסוף סמוך לחתימה הזכיר מעין הברכה".
בספר חסידים סימן תר"ז מביא שבמקום אחד הורגלו לומר את פיוטו של רבי משולם, ואחד אמר קרוב"ץ אחד ומת בתוך ל' יום. מכל הדברים הללו למדים אנו על גדולתו של רבינו משולם. הפיוטים שלפנינו הם הפיוטים על כל שחרית והם המוזכרים לעיל בתשובתו של רבינו גרשם.


רבינו קלונימוס ב"ר משה - מגדולי חכמי אשכנז, בשנות ד"א ת"ש לערך. יחוסו מוזכר בש"ס מהרש"ל (סימן כט): "וכל החסידים הקדושים הללו ( - רבי יהודה החסיד ומשפחתו) יצאו מזרעו של רבי משולם הגדול בן רבינו קלונימוס בן רבי משה הזקן... ורבינו משה הזקן הוא אשר יסד את אימת נוראותיך". משפחת קלונימוס זו האירה את עיניהם ולבם של ישראל כגדולי הדור, וכן כתבו התוספות (מנחות קט, ב בד"ה "בתחילה") על רבי קלונימוס זה: "ורבינו קלונימוס אביו של רבי משולם הגיה כלשון שני בשעת פטירתו... ושלשה דברים הגיה כמפי נבואה בשעת פטירתו זאת ועוד אחרת"... גם רבינו גרשם מאור הגולה בשעה שהוא רוצה להביא ראיה על ההיתר להפסיק בפיוטים באמצע התפלה הריהו כותב: "וגם יש לנו ללמוד מן הפייטים הראשונים שהיו חכמים גדולים... וגם רבי קלונימוס זצ"ל שחכם גדול היה ופייט קרובות לכל הרגלים והזכיר בם אגדה וענינים הרבה" (שבלי הלקט סימן כח). פיוטיו שלפנינו הם ה"רהיטין" לאחר קדושה של שחרית. ומיוסדים על הפסוק "מי לא יראך מלך הגוים וגו'". על שייכותו של פיוט זה לרבינו קלונימוס אנו למדים מתוך דברי הרא"ש בפירושו למסכת מדות פ"א מ"ג, אשר מביא גם פירוש לפיוטו זה של רבי קלונימוס: "טדי לשון גובה.. וזהו שיסד רבנא קלונימוס בפיוט: טפסרי טוהר בטעם יטידוך". (ועיי"ש בפיוט מה שהבאנו מגדולי המפרשים).


רבינו שמואל החסיד ב"ר קלונימוס - נולד בערך בשנת ד"א תתע"ה. היה מופלג מאוד בקדושה וטהרה עד כדי כי גדולי דורו כתבו עליו: "החסיד הקדוש והנביא" (שו"ת מהרש"ל סימן כ"ט), חיבר פירושים רבים על סידור התפילה, על הש"ס, וכן חיבר גם כן פיוטים, אך רוב דבריו נשאר בתב יד. אחד מתלמידיו היה הראבי"ה אשר מביא שמועות משמו (ראה מטה משה סימן תת"א: "שמעתי ממורינו רבי שמואל החסיד אשר תיבות אבינו מלכנו הינה כמנין עקיבה יסדה"). חיבר כפי הנראה את חלקו הגדול של שיר היחוד כפי המובא בספר "הנצחון" לר' ליפמאן מילהויזן (סימן של"ג) "ובשיר השירים שחיבר רבינו שמואל". וכן נקט הרו"ה על פי חתימתו בשיר ליום רביעי: "שדי מאורי מלכי ואלי".
--

Cheers,

Gershon S. Lehrer
gershon.lehrer@...
www.gershon-lehrer.be
Antwerp, Belgium
 
Searching: DORF, FISZLOWICZ, GERSTNER, KALLECH, TIMBERG (and ETSIONI),
LEHRER, PA(C)KTER, PAKTOR, S(Y)(I)LBERBERG.

Join main@groups.jewishgen.org to automatically receive all group messages.